<h1>ארחות חיים הלכ' תפילה סימן ע"ח</h1>
<h2>דף לד.</h2>
אין ממנין ש"צ אלא גדול שבצבור בחכמתו ובמעשיו ואם היה זקן הרי זה משובח ומשתדלין למנותו שיהא רגיל ופרקו נאה מטפל שפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ובקי לקרות בתורה נביאים וכתובים כדאמרי' בתעניות לפי שהוא עומד לרצות בינינו ובין קוננו ית' צריך שיהא לבו שלם עמו וכן אז"ל שראוי למנות מי שטפולו הרבה וביתו ריקן ופירשו מאי ריקן מן העבירות כלומר שיהיה צדיק. והרמב"ם ז"ל פי' שלא יהיה בו ובבני ביתו ובכל קרוביו וכל הנלוים עמו בעל עבירות אלא יהיה כל ביתו ריקן מעבירות. וכשם שצריך שילמדו הכהנים ה' שנים הלכות עבודה קודם שיעבדו כמו שדרשו ז"ל כתוב א' אומר בן כ"ה שנה וכתוב א' אומר בן ל' שנה כך צריך שירגיל עצמו וילמד סדר תפלה וקריאת התורה זמן מרובה קודם שיעמוד להיות ש"צ כדי שיהא בקי יפה יפה וכן אמרו לעולם יסדיר אדם תפלתו ואח"כ יתפלל. ואע"פי שפסקו שאין החיוב כל כך אלא בתפלות של פרקים שהוא מל' יום ולהלן ובשאר ימות השנה אינו צריך אע"פי כן אם אינו יודע בעצמו שהוא בקי מאד ויודע להשמר משגיאה אין לו להכניס עצמו בעבודת הש"י בדברי קדושה להיות אמצעי בין ישראל לאביהם שבשמים. וצריך לדקדק שיהיה בשניו כמספר שני העובדים עבודה מכ"ה שנה ולמעלה, והמצוה מן המובחר מבן ל' שנה שאז הוא בחצי ימי הזקנה ולבו נכנע ונשבר יותר. ונהגו שאין מתפלל אלא מי שהוא נשוי אשה דומיא דכ"ג שאז"ל שצריך שיהיה לו אשה לשומרו מן החטא כדאמרינן התם דיינו שהן שומרות אותנו מן החטא ודרשו ז"ל עיר קטנה ואנשים בה מעט זה צבור ובא אליה מלך גדול זה הקב"ה ומצא בה איש מסכן וחכם ומלט הוא העיר בחכמתו זה ש"צ. וכשם שמחשבה פוסלת העבודה כשאינה מחשבה ראויה לקרבן כך בתפלה. וכשם שחוץ לזמנו וחוץ למקומו מפגל כך חוץ למקום הראוי לתפלה וחוץ לזמן הראוי לתפלה. וכשם שנבחרו הכהנים שהם משבט לוי לעבודתו לפי שנדבק אותו השבט להקב"ה כך יש להעמיד אדם כשר וירא שמים ודבק בדרכי השם לש"ץ להתפלל על הצבור שהתפלה במקום עבודה. ועונש ש"צ שאינו ראוי והגון ובקי ועומד לקרו' בתורה שהיא הוראות ומשפטים ואיסורין והיתרין אין מקיפין לו כשאר עונשים דכתיב בקרובי אקדש והעד נדב ואביהוא וקרח ועדתו ופרץ עוזא ועזיהו כשגבה לבו לעבוד. ודרשו ז"ל נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה זה ש"צ היורד לפני התיבה ואינו הגון ופרש"י ז"ל רשע זה שהקב"ה שונאו מכלם והוא נותן עלי בקולו. וכשם שעונשו מרובה כשאינו הגון כך שכרו מרובה אם יהיה מן ההגונים כמו שביארנו ויתנהג כהוגן וכשורה ויהיה ממצדיקי הרבים בתפלתו והוא הנקרא מלאך השם כמו שדרשו ז"ל. ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא בש"צ הכתוב מדבר כי כל העושה מלאכת השם ומצותו הוא מלאך כמו שמצינו בגדעון ויקרא אליו מלאך ה' ואמרו זה פנחס. ואע"פי שיהיה ראוי והגון ויודע זה בעצמו צריך שיסרב מעט כשז"ל ראשונה מסרב שניה מהבהב שלישית דומה לתבשיל שאין בו מלח. ירושלמי ש"צ אין אומרים לך והתפלל אלא פייס בעדנו. ובתפלות של ר"ה וי"ה נהגו לחזר אחר ש"צ שיהיה רצוי לרוב אחיו והטעם שמוציא הרבים ידי חובתן אם ירצו לפיכך הדין נותן שיהו מחזרין אחר איש שיהא רצוי לרוב אחיו כי אפי' בשאר הימים צריך שיעמידוהו רצוי לרבים כמו שביארנו כי התפלה נקראת עבודה כמו שדרשו רז"ל לעיל תפלות כנגד תמידין תקנום. על כן צריך שיתן האדם אל לבו כשיתפלל כנגד מי הוא מתפלל. ולרוב מעלת התפלה אז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של תפלה בלבד. וצריך שיקדש עצמו קודם שיעמוד להתפלל מטומאת קרי ויהיה קדוש ממחשבות עבירה כ"ש ממעשה כי את לחם אלהיו הוא מקריב. וצריך שישמור עצמו מרשע כפי יכלתו שאם לא כן אין ראוי לספר חקיו של הקב"ה שנא' ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ודרשו במסכת סנהדרין לא תטע לך אשרה גבי פרנס שאינו הגון ואין לך פרנס יותר מש"צ שהוא מזהיר את העם בשיריו ובפיוטיו כדי לרצותם לאביו שבשמים. ומי שלא נתמלא זקנו אע"פי שהוא חכם גדול אין ממנין אותו ש"צ מפני כבוד הצבור אבל פורס על שמע בן י"ג שנה אחר שיביא ב' שערות. וכתב הר' נתן ז"ל שאין לחוש לרדת לפני התיבה אפי' באקראי בעלמא עד שיביא ב' שערות ויגדלו כדי לכוף ראשן לתחילתן דבלא"ה לא מקרי איש ואנן בעינן איש לתפלה שנא' מדוע באתי ואין איש. ולהיות ש"צ קבוע עד שיתמלא זקנו התחתון ע"כ. וכתב הרמב"ן ז"ל והר' עמרם השיב לר' נטרונאי גאון ז"ל לענין לדקדק בשנים כך ראינו שאמרו חכמים אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא כפיו עד שתתמלא זקנו כך מצוה מן המובחר וכמה דאפשר למהוי גברא טפי עדיף מינוקא אבל בודאי במקום שמתבטל מן הקדושה וברוך וימלוך ויהא שמיה רבה אפי' בן י"ג ויום א' בדלא אפשר נעשה ש"צ דקאמרינן כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים טעמא דלא הגיע לכלל מצות אבל בן י"ג ויום א' כי לא אפשר שפיר דמי. אבל במסכת סופרים משוי חלוק בין בעל שער לשאינו בעל שער שלא עלה זקנו שנראה כסריס. ומ"מ לכתחילה הוא אבל בדלא אפשר אפי' משיביא ב' שערות כשר ואע"פי שאין זקנו מגודל עכ"ל. כתב ר' נטרונאי גאון ז"ל מאור עינים מותר לירד לפני התיבה ולפרוס על שמע ולתרגם. כתב ר' שרירא גאון ז"ל והרב ממנה א' מתלמידיו להתפלל לפניו בצבור. העלג ומי שאינו יכול להוציא האותיו' כתקנן אינו נעשה ש"צ. ומי שכתפיו מגולו' והוא הנקרא פוחח לא יהי' ש"צ אם לא יהיה עטוף. תשובה להריא"ף ז"ל ש"צ שעושה דברים שאינם הגונים כגון שמוציא מפיו דבר נבלו' וכיוצא בהם כגון שמרנן בשירי הערב שקורין בשעראלערב ממחין בידו ואם אינו שומע מעבירים אותו ועליו ועל כמותו נאמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה ע"כ. וכן נמי כתב ר' עמרם ז"ל שכל המרצה לאביהם שבשמים צריך להיות נקי וישר וצדיק בגופו מכל דופי ע"כ צריך להוציאו ולהכניס אחר תחתיו ואם אינו כן עליו אמרו רבו' היתה לי נחלתי כאריה ביער ע"כ. כיצד הוא פורס על שמע מברך ברכת שמע והכל שומעים ועונין אמן.
